ילדים בעלי צרכים מיוחדים

 

ילדים בעלי צרכים מיוחדים יכולים להיות בעלי לקויות מסוגים שונים- ילדים על הספקטרום האוטיסטי-PDD, אוטיזם, אספרגר ; ילדים בעלי הפרעות רגשיות או נפשיות; ילדים עם ליקוי בלמידה או הפרעת קשב וריכוז; ילדים בעלי ליקויי ראיה, שפה ושמיעה; ילדים עם מחלות כרוניות, מערכתיות, גנטיות; ילדים בעלי נכות פיזית כגון CP(שיתוק מוחי) או מחלות שלד-שריר, לאחר תאונת דרכים ועוד; ילדים עם מוגבלות שכלית; ילדים עם תסמונות גנטיות ועוד.

בפיזיותרפיה אני פוגשת הרבה מן הילדים במקומות השונים בהם אני עובדת- בקליניקה בטיפולים פרטניים, בבתי הספר ובגנים לחינוך מיוחד וגנים לעיכוב התפתחותי ובבתי הספר הרגילים שם הילדים אותם אני מלווה נמצאים בשילוב במערכת החינוך הרגילה.

בהיבט הפיזיותרפי אצל ילדים בעלי צרכים מיוחדים מטרת העל היא להביא את הילד כבוגר לעצמאות תפקודית מרבית ולכך שיתפקד בסופו של התהליך כאדם בוגר ומאושר. ההסתכלות על ילד בעל צרכים מיוחדים בפיזיותרפיה צריכה להיות  מכמה היבטים:

1. ההיבט האישי- מה הילד מסוגל לבצע בנקודת הזמן הנתונה ואיך אנו יכולים בטיפול הפרטני לאפשר לו יכולת גופנית מקסימלית בתנוחה ובתנועה- בהיבט הזה נעבוד בדרך כלל על מתיחות, עיסוי גופני עמוק, יציבה בתנוחה (עמידה/ישיבה) ולאחר מכן על יכולת נשיאת המשקל על כפות הרגליים והקרסוליים. כמדד לשיפור אנו  מצפים לראות את הילד יוזם תנועה חדשה במרחב או מבצע תנועות שביצע קודם לכן בביטחון  גדול יותר.

2. ההיבט החברתי- על ההורים של ילדים בעלי צרכים מיוחדים לנסות למצוא את האיזון בין פיתוח יכולותיו החברתיות והרגשיות של הילד (למשל- ליזום משחק וביקור אחרי שעות הגן עם חברים מהגן, לעודד את הילד לפתח חברויות עם בני גילו ומצד שני עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים שלפעמים יהוו עבורו את קבוצת השווים) לבין הצורך לתת מענה לצרכיו המיוחדים בטיפולים. היכולת לשלב בין הדברים בצורה טבעית המקנה לילד בטחון חברתי ורגשי ומאפשרת לו מצד אחד להרגיש שייך יותר לחברה ומצד שני שייך גם לקבוצה ייחודית של ילדים בעלי צרכים מיוחדים כמוהו.

3. ההיבט החינוכי- ההחלטה אם לשלוח ילדים בעלי צרכים מיוחדים לבית ספר לחינוך מיוחד או לבית ספר רגיל היא קשה ועל ההורים לנסות ולראות את התמונה עד כמה שניתן בצורה המאפשרת לילד לפתח את יכולותיו מחד ולא להביאו לכדי תסכול מאידך. כאשר ילדים בעלי צרכים מיוחדים משולבים במסגרות חינוך רגילות יש לחפש מענה לצרכים הייחודיים של הילד במסגרת בית הספר ולהיעזר בשרותי המת"י, יועצת בית הספר, המחנכת ואף מנהלת בית הספר כדי למצוא את שביל הזהב בין שילוב מקסימלי אך כזה המאפשר לילד להרגיש שווה ומוערך כשאר חבריו. ההתאמות הנדרשות בבית הספר חייבות להיעשות לפי צרכיו האישיים של הילד- נגישות- לכל כיתות בית הספר, לאולם הספורט ולאזורי המעבדות, נגישות לשירותים  ולחצר, התאמה לאופן הישיבה בכיתה, התאמה לאופן המשחק בהפסקות ומציאת משחקים המאפשרים את שיתופו של הילד, התאמה של תכנית הלימודים ומתן שיעורי עזר במידת הצורך, התאמה של שיעורי החינוך הגופני ליכולותיו של הילד תוך שמירה על עניין לחבריו ועל תכנית הלימודים הנדרשת, התאמה של טיולים שנתיים ופעילויות נוספות מחוץ לבית הספר.

4. עם היד על הדופק- לפעמים עם כל הרצון לשלב אנו רואים ששילובו של הילד במערכת החינוך הרגילה רק גורמת לו ולהוריו תסכול ואז יש לעודד אותם לפנות למערכות החינוך המיוחד המכילות והמגוננות יותר שיאפשרו טיפול מותאם יותר ופרטני לילד ולהפנות את המשאבים לכיוון זה.

אין ספק כי שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים מהווה אתגר לא פשוט אך יחד עם זאת ברור לכולם כי האתגר מהווה הזדמנות ללמד את עצמנו ואת ילדינו סבלנות, קבלת השונה והאחר וקבלה עצמית גבוהה יותר.

כולי תקווה כי בעתיד נמצא את הדרך לבצע את השילוב בצורה טבעית ופשוטה, תוך הבנה שהבסיס לשילוב- עבודה במסגרות קטנות ומכילות במרחבים לא גדולים מדי תוך התאמת הפעילות לצרכים הבסיסיים של ילד עם צרכים מיוחדים תאפשר הצלחה יתירה לכלל התלמידים.