פציעות ספורט בקרב שחיינים חובבנים

מי אמר שבכדי להיות ספורטאי טוב צריך לסבול?

  כספורטאית צעירה וכפיזיותרפיסטית שטיפלה בלא מעט ספורטאים שמעתי פעמים רבות את האמירה "מי שלא סובל לא מצליח..". מניסיוני כמטפלת בקליניקה לא ראיתי יתרון בעבודה עם/לתוך כאב ואפילו להיפך... כמו כן אני מאמינה כפיזיותרפיסטית שחלק משמעותי בטיפול שלנו הוא שינוי הרגלי חיים שאינם משרתים את האדם וגורמים לו לכאב וביסוס הרגלי חיים בריאים המתאימים לו ככפפה ליד. מתוך כל אלו קראתי מספר מאמרים עדכניים בתחום השחייה והנה סיכום הממצאים לפניכם...

בכל שנה, מיליוני אנשים שוחים לשם תרגול ואיכות חיים. שחיינים תחרותיים יכולים להגיע ל-5-7 ימי אימון בשבוע ולפעמים אפילו פעמיים בכל יום. מתוכם מדווחים על כאבים בכתף בין 40-91%. הכאב בכתף יכול להיות כה חמור כך שהוא מוביל לחוסר יכולת תפקודית ולסיום הפעילות במים. הסיבות לכאבי הכתף יכולות להיות שונות ומגוונות. חוסר יציבות סביב הכתף הנובע מחוסר איזון שרירי, גמישות יתר לעומת חוזק מוגזם של שרירים מסוימים. בשחיינים השרירים המקרבים והמסובבים פנימה את הכתף צריכים להיות חזקים מאוד כדי להשיג מהירות וכוח חתירה מירבי בעוד על השחיין להיות גמיש מאוד ועם טווח תנועה מקסימלי המאפשר לו אורך יד מיטבי בהושטת היד לפנים כדי לצבור מרחק גדול בכל תנועה ותנועה. שתי תכונות אלו גורמות לשחיינים להיות חשופים לפציעה משמעותית בכתף כי הגזמה בחוסר האיזון סביב שרירי הכתף תביא לחיכוך של ראש עצם הזרוע במכתש הכתף ותגרום לדלקת מקומית המביאה לעיבוי הגיד המקרב, כאב וחוסר איזון שריר נוסף. פרט נוסף הוא עצם העובדה כי שחיינים תחרותיים טובים חייבים סבולת שרירית גבוהה המחייבת עבודה בתנאי עייפות שרירית מוגזמים המחריפה עוד יותר את הבעיה.

במחקר שבוצע בארצות הברית ב- 2012 על 236 שחיינות תחרותיות בין גילאי 8-77 שנים נמצא כי שחייניות עם יותר שעות אימון, פציעות כתף טראומטיות, שדיווחו על תחושת חוסר יציבות בכתף ושלא השתתפו במקצועות ספורט אחרים היו חשופות יותר לפציעות חוזרות. בסביבות 20% מהשחייניות סבלו מהגבלה וכאבים בכתף, בכל קבוצות הגיל (8-11 שנים, 12-14 שנים, נערות בתיכון ושחייניות בוגרות). כקבוצה, נערות בתיכון דיווחו על הכי הרבה כאבים, בעוד ידוע כי הן מתאמנות כ- 16 שעות בממוצע בשבוע, סה"כ 600 שעות אימון בשנה.

אז מה הפתרון?

לאחר שמצבים אחרים הגורמים לכאב בכתף נשללו, ניתן לטפל בשחיינים בפיזיותרפיה בצורה אגרסיבית- זאת אמרת להגדיל יציבות (בכתף ובשרירי היציבה), להפחית את סימני הדלקת לפני שהם הופכים כרוניים וכל זאת תוך הפחתת הפעילות מידית עד למצב בו אינה גורמת לכאב. העלייה ברמת הפעילות חזרה תגיע בהמשך בהדרגה ותוך בדיקה של דיווחי הכאב של השחיין. הצלחת הטיפול תלויה גם בהיענות הספורטאי לטיפול, בקשר בין הספורטאי למאמן ובהבנה כי אין דבר כזה הנקרא "כאב טוב" בכתף.

בעיה נוספת שנתקלתי בה בקליניקה היא שחיינים עם עקמת כתוצאה מחוסר איזון שרירי בין השרירים הקדמיים והאחוריים של החזה והגו. האימונים החזקים על סגנונות שחייה מסוימים יכולים ליצור מצבים חריפים של חוסר איזון שרירי וחולשה יחסית משמעותית בשרירים סביב השכמה והכתף. בעזרת תרגילי יציבה והגמשה של הגו תוך חיזוק השרירים מייצבי השכמה והארכת שריר החזה ניתן לשפר את העקמת באופן משמעותי ולמנוע פציעות וכאבי גב בעתיד.

ולהורים אני אומרת- אל תחכו שילדכם יבוא עם בעיה או כאב.. שאלו אותו, התענינו במה שעושים אתו בחוג וכך תמנעו בעיות כרוניות שגורמות לילד סבל וזמן הטיפול בהן יהיה ממושך יותר...