איך נעשה האבחון בפיזיותרפיה לפגים?
האבחון נעשה באמצעות מספר כלים שיש בידי הפיזיותרפיסט המתמחה בתחום הפגים והתפתחות הילד.
בדרך כלל תינוק מגיע לאבחון וטיפול פיזיותרפיה דרך הרופא המטפל או נוירולוג ילדים שראה את התינוק והתרשם שיש לסייע לו להשלים פער בהתפתחות.
הפיזיותרפיסט מבצע בדיקה נוירולוגית מקיפה, הכוללת בדיקה של רפלקסים ראשוניים ותגובות התינוק למנחים שונים בחלל (באוויר), בדיקת טונוס וטווחי תנועה ובדיקה של איכות התנועה והתנועה הספונטנית של הפג.
התנועה הספונטנית נוצרת החל משבוע 7-10 להריון באזור גרעיני הבסיס של גזע המוח וממשיכה עד גיל 5 חודשים מתוקן (זאת אומרת שאנו מתחשבים בגילו הכרונולוגי של הפג- שבו הוא נולד אך מבחינה התפתחותית מתייחסים לגילו המתוקן זאת אומרת מתי הוא היה צריך להיוולד).
את התנועה הספונטנית שהיא כלי מצוין לאבחון מדויק ומהימן ומאפשרת דיוק של מעל 90% באיתור פגיעות מוטוריות כגון שיתוק מוחין, בעיות בתחושה עמוקה, בקואורדינציה מוטורית ובמוטוריקה עדינה אנו יכולים לבצע כבר בפגייה, כשבועיים לאחר הלידה. ההערכה נעשית על סמך 3 בדיקות חוזרות שהן למעשה צילום של התנועה של הפג במשך 5 דקות כשהוא שכוב על גבו ללא לבוש וללא מוצץ. התנועה הספונטנית נמשכת עם מאפיינים ספציפיים לגיל בהתאם לשבועות ההיריון (אין התייחסות על פי גיל כרונולוגי אלא על פי גיל מתוקן בלבד) ומאפשרת לנו להמשיך במעקב עד גיל 5 חודשים, אז התנועה הרצונית "משתלטת" על התנועה הספונטנית.
בנוסף הפיזיותרפיסט מבצע מעקב אחרי אבני דרך התפתחותיות שאותם התינוק צריך לבצע בגיל מסוים. חשוב לציין שטווח הנורמה (אנו קוראים לזה היום בשפה המקצועית- טווח ההתפתחות הטיפיקלית) רחב מאוד, השגת אבני הדרך יכולה להתבצע במקביל ואין צורך לדרוש דרך מסוימת לביצוען, הדגש הוא על מגוון ואיכות התנועה ולא על הסדר, פרט לישיבה שעל פי המחקר העדכני היום היא אבן הדרך היחידה החשובה להשגה עד גיל 11 חודשים שכן היא משפיעה ישירות על יכולות המוטוריקה העדינה ופיתוח קשר עין יד ומכאן על היכולות הקוגניטיביות בהמשך.
איך נעשה טיפול הפיזיותרפיה בפגים?
בהתאם לאבחון אנו מתחילים בטיפול. הטיפול כולל בחינת דרכים שונות לביצוע פונקציות מוטוריות שאותן אמור התינוק הפג לבצע על פי גילו המתוקן, ומציאת פתרונות שונים באם יש לתינוק קושי להגיע להישגים אלו.
לאחר מכן ההורים מקבלים אימון כמטפליו העיקריים של התינוק בביצוע פעילויות מקדמות התפתחות מוטורית מיטבית גם בחיי היומיום ובכך התינוק הפג ישיג בעצם את מקסימום הפוטנציאל ההתפתחותי הקיים אצלו ויופחתו תופעות הלוואי שהזכרנו קודם, אולי עד לפתירתן הסופית.
לדוגמא- פג שבוע 25 שהגיע אלי לקליניקה בגיל 3 חודשים מתוקן- מראה יישור יתר בעת האכלה, ובמצבי ערות מסוימים. תפקידי הוא קודם כל לבדוק ממה נובעת ההתנהגות הזו- לפעמים מדובר בחוסר יכולת לייצב את הגו, לפעמים מקושי להתארגן עם הגוף לפעמים מחולשה שרירית או כל סיבה אחרת. לא תמיד הסיבה מתגלה אך תוך כדי הטיפול אני מבצעת בעצם ניסוי וטעייה ביחד עם הפג ולומדת יחד אתו איזו תנוחה תקדם אותו בצורה הטובה ביותר להתארגן עם גופו במרחב- למשל
בשכיבה על הגב- מארגנת אותו בתנוחה תמוכה שבה ידיו ורגליו כמו גם הראש פונים ומתכנסים לכיוון קו האמצע. לעיתים אזדקק לתמיכות כגון חיתול או מגבת שיתמכו בתינוק מכל עבריו. אפשר גם להשכיב את התינוק בתוך גלגל ים קטן או על פוך כדי להשיג תנוחה רצויה זו.
בשכיבה על הצד-אשכיב את התינוק בתנוחה צדית ואתן לו תמיכה מאחורי הגו, הראש והאגן באמצעות מגבת גדולה או נחשוש.
בשכיבה על הבטן- אתן לתינוק תמיכה תחת בתי השחי שוב באמצעות נחשוש או מגבת/שמיכה מגולגלת. אשים את ידי על הישבן כדי לאפשר לו הרמת הראש בקלות.
בהחזקה מעורסלת – קיימות צורות שונות של עיטוף ומרכוז התינוק- באמצעות מגבת, סדין, שמיכה דקה ועוד. הכוונה להחזיק התינוק בזמן האכלה וגם בזמן איכות עם ההורה- ליצירת קשר וחיבור רגשי בצורה כזו ולאפשר לו לחוש בטחון ורגיעה.
בשלבים מאוחרים יותר (גיל חודשיים ואילך) כאשר התינוק מתקדם ומראה שמסוגל לשמור על התנוחות שעבדנו עליהן בצורה עקבית אנו יכולים להמשיך ולעודדו להתגלגל, לבצע עיסויים עמוקים בגו, בשוקיים, בקרסוליים באמות הידיים ובכפות הידיים ואז התינוק יחוש בטוח יותר בעצמו ובגופו.
גירסה להדפסה
שליחה למייל