התעמלות לפגים

הגדילה והמינרליזציה האופטימאלית של העצם במהלך ההתפתחות העוברית תלויה בעיקרה בהעברת אנרגיה, חומצות אמינו ומינרלים דרך השלייה אך מושפעת גם מגורמים הקשורים בסביבה, במצב האימהי ומצב העובר. הסטרס במהלך הלידה יוצר סערה הורמונאלית אצל התינוק הגורמת לירידה חדה ברמות המינראלים ובעקבותיה גירוי של הורמונים קלציו-טרופיים. בנוסף לכך, לאחר הלידה חייבת האספקה האימהית הקבועה להתחלף בספיגה דרך מערכת העיכול. נתונים מתוך בדיקת DEXA) dual  energy x-ray absorptiometry) מצביעים על כך שהעברת הסידן מהאם לעובר ואגירת המינרלים בעצמות היא מכסימלית במהלך הטרימסטר השלישי של ההיריון ומובילה לעליה מתמשכת בצפיפות השלד.

תינוקות פגים נולדים בטרם הספיקו ליצור מאגרים משלהם (כמות הסידן בגוף של תינוק שנולד במועד היא כ-30 גר' בעוד כמות הסידן בגופו של פג שנולד בשבוע 24 להריון היא כעשירית מכך). עם ההתקדמות ברמת היחידות לטיפול נמרץ פגים חלה עלייה משמעותית בהישרדות הפגים בעיקר של אלו בעלי משקל לידה נמוך מאוד (מתחת ל- 1500 גרם). לאור זאת, אלו שנולדו בשבוע קטן משבוע הריון 28 נמצאים בסיכון מוגבר להפחתה בתכולת מינראלי העצם ועלולים לפתח "אוסטאופניה של פגות". מחלה זו מתאפיינת בירידה במינרליזציה של העצם שעלולה להוביל במקרים רבים לשברים כתוצאה מפעולות בנאליות כאשר עיקר השברים הם בגפיים (אזורי החדרת עירויים) או בצלעות (צילומי רנטגן מרובים). האוסטאופניה נמצאת ביחס הפוך לגיל ההיריון ולמשקל הלידה . גורמי סיכון נוספים התורמים לעליה בשכיחות האוסטאופניה הם תזונה לא מספקת במצבי הזנה אנטרלית (דרך זונדה) או הזנה פר-אנטרלית (דרך הוריד) ממושכת, שימוש בלעדי בחלב אם שאינו מועשר בפוספט ובסידן, נמק במעי, בילירובינמיה ישירה, מחלת ריאות כרונית (BPD), שימוש בתרופות כגון סטרואידים (גורמות לעליה בפעילות הרס העצם) ומשתנים (גורמים לעליה בהפרשת הסידן לשתן), פיזיותרפיה נשימתית מסיבית (טכניקות ניקוש) וחוסר בפעילות גופנית (שיכול להיגרם גם בגלל התרופות) . בטווח הארוך בגיל 5 שנים ילדים אלו יהיו קטנים ותוכן וצפיפות המינרלים בעצמות עמוד השדרה המתני שלהם יהיו נמוכים יחסית לילדים באותו הגיל שנולדו במועד .

על מנת למנוע אוסטאופניה של חוסר בשלות נעשו ביחידות הטיפול נמרץ בפגים שינויים תזונתיים מרחיקי לכת הן בהזנה הפראנטרלית והן שימוש בפורמולות מיוחדות מועשרות במינרלים (סידן ופוספט) וחלבונים במטרה לספק תזונה הקרובה ביותר לזו הניתנת לעובר רגיל ברחם. במקביל קיימת בשנים האחרונות הפחתה בשימוש בסטרואידים סיסטמיים וחומרים משתנים הגורמים לאיבוד סידן. אולם, שינויים אלו שיפרו את המינרליזציה של העצמות בפגים רק במידה חלקית והאוסטאופניה נשארה בשכיחות גבוהה. לפיכך, ככל הנראה ישנם גורמים נוספים המשפיעים על הירידה במינרליזצית העצם.

עומס מכאני על מפרקים ועצמות ידוע כמגרה יצירת עצם וגדילתה אצל ילדים, אנשים צעירים ומבוגרים (האוסטאובלסט שהינו התא האחראי לבניית העצם מגדיל את פעילותו בתגובה לעומס מכאני). העדר עומס כזה גורם להיפרקלצוריה (אובדן סידן בשתן), התדלדלות עצם וירידה במסת העצם כפי שקורה אצל אנשים ששוכבים במיטה בלי תנועה או בחלל. המחשבה היא כי חוסר בפעילות גופנית בפגים תורם להתפתחות האוסטאופניה. המערכות המוטוריות והחושיות של הפג אינן בשלות דיין ומתקשות לבצע תנועה כנגד כוח הכובד . חלק מהטיפול הסטנדרטי כיום בפגיות בבתי החולים מגביל את התנועה. קינון מהווה אמצעי למתן התנגדות בעת תנועה מחד אך מאידך מגביל אותה .

מספר עבודות המדברות על ביצוע פעילות גופנית בפגים הראו שביצוע תנועות פסיביות חוזרות לאחר תקופה של התייצבות ראשונית, במשך 8-4 שבועות,יוצר אפקט מגן השומר על מטבוליזם ומינרליזציית העצם ועוצר את הירידה הטבעית המתרחשת לאחר הלידה . פעילות גופנית פסיבית נמצאה קשורה גם לשיפור יחסי במסת ואורך הגוף בעיקר אצל פגים בעלי משקל נמוך מאוד . כל העבודות השתמשו באותו פרוטוקול על פי העבודה הראשונה שנעשתה על ידי Moyer- Mileur לפיה נעשתה פעילות גופנית פסיבית בטווחי התנועה במפרקי הגוף הגדולים (כתף,מרפק, שורש כף יד,ירך,ברך,קרסול) למשך 5-10 דקות ביממה . בעבודת התזה שלי חקרתי את הקשר בין פעילות גופנית פסיבית בפגים בעלי משקל לידה נמוך מאוד (מתחת ל-1500 גר') לצפיפות העצם- האם פעילות גופנית פסיבית פעמיים ביום עדיפה על פעילות גופנית פסיבית פעם ביום- והתשובה היא כן! פעילות גופנית פסיבית פעמיים ביום לפי אותו פרוטוקול מונעת עוד יותר את הירידה בצפיפות העצם.