פיזיותרפיה לפגים

 פג הוא תינוק שנולד טרם זמנו- מתחת לגיל הריון 37 שבועות. לא משנה מה משקלו. ומכיוון שנולד פחות בשל להתמודד עם הסביבה - מסלול התפתחותו השתנה לתמיד. אנו יודעים היום, בניגוד למה שחשבו בזמנו, כי תינוק שנולד פג "ישלים את הפער" עם הגיל  אבל ישמור על מאפייני התפתחות ייחודיים לו לכל אורך חייו.

השינויים אצל התינוק הפג קיימים במערכות גוף רבות למשל-

א.מערכת העצבים המרכזית- מוח וחוט השדרה

אנו יודעים ממחקר בו השוו בין תינוקות שנולדו במועד לבין פגים שהגיעו לגיל מועד שקיימת אצל הפגים ירידה בכמות החומר האפור (גופי התאים) בגרעינים הבאזליים האחראים על השליטה בתנועות המוטוריות והמקשרים בין קליפת המוח (הקורטקס) לבין חלקים פנימיים במוח - במיוחד אצל פגים שסבלו מBPD (מחלה ריאתית של פגים). יש מקרים בהם קיימת עליה בנפח נוזל השדרה, קיים מספר מופחת של סינפסות (תחנות קשר בין תאי עצב), לעיתים יכולים להתרחש דימומים מוחיים ופגיעה בחומר הלבן, כמו כן ישנם אזורים במוח שהם רגישים במיוחד לפגיעה אצל פגים-

אזור ה-SUBPLAT (שזה בעצם אזור של תהליך התמיינות וחלוקה ראשונית בקליפת המוח שמאוד רגיש להיפוקסיה- ירידה בריכוז החמצן בדם

תלמוס- המקשר בין קליפת המוח לשאר חלקי המוח ואחראי על עיבוד אינפורמציה חושית- מסביר רגישות יתר תחושתית אל פגים

היפוקמפוס- האחראי על למידה וזיכרון

ב.מערכת שלד -שריר ומערכת התנועה

לפגים מאזן שונה של סיבים אדומים ולבנים בשריר- יש להם יותר סיבי שריר לבנים (שנועדו לפעולה מהירה ומתעייפים מהר) ופחות סיבים אדומים (שיכולים לפעול זמן ממושך יותר עם מתח התכווצות נמוך יותר) מה שגורם לכך שיכולתם לייצב עצמם בעת תנוחה או תנועה מופחתת וכן שפעולת השרירים תהיה מהירה ופחות מווסתת.

לפגים היה פחות זמן להיות בכיפוף פיזיולוגי זאת אומרת כל מערכות התחושה והתנועה בגופם מכוונות לכיוון יישור, השרירים המיישרים מקוצרים ופחות גמישים, השרירים המכופפים יותר חלשים מה שמפריע לפג להתארגן עם גופו במרחב בצורה יעילה ומפריע לו לווסת את עצמו.

לפגים יש

טונוס שריר בסיסי נמוך יותר

כוח ומסת שריר נמוכים יותר

טווחי תנועה מפרקיים גדולים יותר

רפלקסים גידיים לא מווסתים מה שגורם לרעד בקצוות הגוף ולקפיצות.

קיימת תופעה הנקראת "אוסטאופניה של פגות"- הגורמת לירידה בצפיפות העצם עם הלידה ולבעיות גדילה של העצמות. עקב כך קיימת סכנה לשברים במהלך האשפוז בפגיה.

כל אלו הם בעצם ביטויים של חוסר בשלות של המערכת הנוירו-מוסקולרית.

ג. מערכות התחושה

הקלט התחושתי מהסביבה אינו מתאים ליכולות ולצרכי הפג- מערכות הראיה והשמע, מערכת הריח עדיין אינן בשלות- ונאלצות להתמודד עם גירויים חזקים של רעש ואור בפגיה. מצד שני מערכות התחושה העמוקה והשטחית, המערכת הוסטיבולרית האחראית על התאמת תנועת הראש בחלל כבר עובדות אך לא מסוגלות להתמודד עם התנאים מחוץ לרחם שהם קשים מדי לתנועה ולכן לא מקבלות מספיק גירוי שממשיך את התפתחותן התקין.

קיים בעצם פרדוקס בסביבת הפגייה מכיוון שמחד היא מאפשרת את הישרדותו אך מאידך היא חושפת את התינוק הפג לגירויים שונים שאינו בשל להתמודד עמם.

ד.שינויים פיזיולוגיים

לשינויים הפיזיולוגיים התכופים שחווה הפג- ירידה בדופק, לחץ דם גבוה, עליה במספר הנשימות בדקה, מחזורי שינה וערות לא סדירים יש השפעה ישירה על רמת הסטרס בה נמצא הפג ועל החשיפה לפגיעה נוספת בשאר המערכות שדיברנו עליהן קודם.

סטרס יוצר מעגל קסמים מרושע שמחמיר את מצבו של הפג מבחינה התפתחותית, פיזיולוגית, תחושתית ונוירולוגית.

מכל הסיבות הללו ברור מדוע על הפגים להיות במעקב פגים הכולל רופא התפתחותי ופיזיותרפיסט שיעזרו לפג ולבני משפחתו להמשיך ולעודד אותו להתפתחות טיפיקלית מיטבית וייתן פתרונות טיפוליים במידת הצורך בהמשך הדרך ולאחר השחרור מהפגייה.