תנועה יציבה והתפתחות במעגל החיים

התנועה היא חלק מהטבע שלנו. רובנו, ללא הבדל הבין דת/גזע או מין מראים את אותה צורת התפתחות תקינה ולא משנה מה הסדר שלה ואיך מתנהגת הסביבה. מכאן ניתן להסיק כי תבניות התנועה וההתפתחות ככל הנראה נמצאות במטען הגנטי שלנו. תינוקות חייבים תנועה להתפתחות תקינה. אנו יודעים היום שחווית התנועה והתחושה העמוקה בגוף משפיעות רבות על היכולת השכלית (קוגניטיבית) החל מהשנה השנייה לחיים. למשל מחקר שנעשה על תינוקות פגים שקיבלו הדרכה וליווי מוטורי הראו שיפור ביכולות השכליות (קוגניטיביות) שלהם מעל גיל שנתיים לעומת כאלו שלא קיבלו התערבות כזו. אנו יודעים שהתנועה מתחילה עוד מהרחם. בשלבים אלו מדובר בתנועות ספונטניות שאינן נשלטות על ידי העובר וגם בתנועות רצוניות שהעובר מבצע. עם היציאה מהרחם כוח הכובד מאפשר ודורש מגופנו התפתחות של העצם, השריר וכל מערכות החוש והתנועה. התינוק לומד להתגלגל, לזחול, לשבת, לעמוד וכך בעצם מתמודד עם כוח הכובד במנחים הדורשים שיווי משקל ויציבה.  כאשר הם חשים מספיק בטוחים בגופם הם יתחילו לנוע ולחקור את המרחב שסביבם. החקירה תיעשה בהתאם לאתגר שעומד מול התינוק- כל תינוק טיפיקלי ייגש לפתור בעיה במרחב כדוגמת מכשול, מדרגות, הגעה לחפץ מסוים וימצא את הדרך להתגבר עליו על ידי חקירה יסודית וספציפית של אותו המכשול. יכולת זו, המאפיינת תינוקות בריאים, תאפשר לו מאוחר יותר להיהפך למומחה בתחום- זאת אומרת מי שלמד והתמחה בביצוע מסוים ידע להפוך את הביצוע המוטורי לפעולה אוטומטית שלא דורשת תשומת לב/אנרגיה רבה מדי ומתבצעת מאוחר יותר בצורה תבניתית- אוטומטית. (קחו לדוגמא כשאנו לומדים לנהוג- בתחילה הנהיגה תהיה מאולצת, תדרוש מאתנו הרבה תשומת לב מוטורית וקשב, ולאט לאט נוכל לבצע אותה במקביל לפעולות נוספות ברכב כגון הדלקת הרדיו, איתות, שיחה עם היושב לידנו וכד').

כל חיינו אנו משתמשים בתבניות התנועה שלמדנו בינקותנו. תבנית לקויה שפיתחנו מוקדם תשפיע על המשך הלמידה המוטורית ותגרום ללקויות נוספות בתנועה וביציבה.

התפתחות התגובות האוטומטיות דורשת התנסות וצבירת ניסיון ובסופו של התהליך השליטה והבקרה ביציבה יאפשרו שמירה אוטומטית של שיווי המשקל (שמירה על מרכז הכובד בתוך בסיס התמיכה), זאת אומרת שהילד לא ייפול או שאם ייפול יוכל לבלום עצמו על ידי הגדלת בסיס התמיכה (למשל לשלוח רגל/יד).

הילד לומד את הסביבה דרך חקירת המרחב עם גופו. מגוון האפשרויות לחקירה גדל ככל שיהיה לו מגוון מוטורי רחב יותר. חווית ההצלחה במשימה תגרום  לילד לרצות לתרגל אותה שוב ושוב- כך היא תוטמע בתור תבנית במוחו ותיהפך לאוטומטית. פעמים רבות נמצא כי ילדים שמתקשים ביציבה יתקשו בתנועה ובתחושה עמוקה (או להיפך) ומכאן יתקשו להתפנות כדי ללמוד כישורים יומיומיים (ADL), כישורים גרפו-מוטוריים, כישורים קוגניטיביים, כישורים חברתיים וכתגובה ירד ביטחונם העצמי.

בגיל ההתבגרות הגדילה המואצת דורשת שינויים יציבתיים מהירים. בסיס טוב ליציבה יאפשר התפתחות טובה של השלד וימנע בעיות וכאבים בעתיד. היכולות האקדמיות (למידה) יתאפשרו רק במידה והילד/נער יוכל לשבת בשקט ולהתפנות להקשבה בכיתה וזאת יתאפשר רק עם בסיס יציבה טוב בישיבה.

נער שעוסק בספורט יצליח יותר  ויראה יכולות ביצוע באיכות גבוהה יותר אם הבסיס לתנועה וליציבה והשליטה והבקרה ביציבה יהיו טובים יותר. בנוסף,  נראה פחות פציעות וכאבים לאחר האימון. התפתחות עקמות מואצת בגיל ההתבגרות. ליציבה תפקיד מרכזי וחיוני בפתרון בעיות מעין אלו ולכן חשוב לתת לילד ולנער את הבסיס היציבתי עוד מתחילת דרכו.

בשלבים מאוחרים יותר יבצע הנער בחירות מודעות על בסיס הצלחותיו ואלו יכוונו אותו למה שירצה לעשות בחייו כבוגר.

ככל שנבסס את היציבה והתחושה העמוקה בגיל מוקדם יותר, נאפשר לילד לפתח תבניות תנועה וחקירה מרחבית יעילות יותר וניתן לו אפשרויות רבות יותר להצלחה בחיים..

אז מה אתם אומרים-שווה להתחיל לא?